נגיד שקוראים לו פישר

פיץ: תגיד מיקי, פישר הזה, הוא איש חשוב..?

מיקי: פִישֵר, קוראים לו סְטֵנְלִי פִישֵר', וצריך להגות את שמו עם 'פֵ' רפָה. כן, פישר ממלא תפקיד חשוב, הוא נגיד בנק ישראל.

פיץ: מה נגיד על בנק ישראל ?

מיקי: לא פיץ, פישר ממלא תפקיד של נגיד בנק ישראל – ראש בנק ישראל. למה אתה שואל ?

פיץ: אה.. סתם כי כל הזמן שומעים עליו בחדשות.. משהו עם הריבית...

מיקי: נכון, הריבית במשק היא כלי כלכלי, עליו אחראי בנק ישראל והנגיד שיושב בראשו. אבל בנוסף, אחראי הנגיד על עוד כמה דברים חשובים.

פיץ: כמו מה ?

מיקי: הנגיד אחראי על מספר כלים כלכליים שבהם הוא משתמש על מנת לשמור על יציבות מחירים. כלומר, שמחיר המוצרים לא יעלה או ירד מהר מדי, דבר שיכול לגרום לבלבול במשק. וחוץ מזה, הנגיד הוא גם היועץ הכלכלי של הממשלה. כשהממשלה דנה בעיניינים כלכליים חשובים, כמו אבטלה, או מצב המיתון שבו המשק מצוי כרגע... הנגיד משתתף בישיבות האלו ומייעץ לממשלה. ובכלל.. הנגיד גם אחראי על פעולתו של 'בנק ישראל', אפילו שיש לבנק ישראל מנהל.

פיץ: בנק ישראל ? באמת שמעתי שדיברת כמה פעמים כבר על בנק ישראל. מהו.. הבנק של ישראל ?

מיקי: דומה. זהו  הבנק המרכזי של מדינת ישראל. בנק ישראל נמצא בקריית הממשלה בירושלים, ואחראי על כל הבנקים במדינה. כלומר, על פעילותם התקינה של הבנקים.

פיץ: לא הבנתי.. מה הכוונה פעילותם התקינה ?

מיקי: הכוונה היא ... איך אני אסביר ? תראה.. אילו בנקים אתה מכיר ?

[ענו על השאלה, ילדים, אילו בנקים אתם מכירים ? סיפרו את כל הבנקים שאתם מכירים. לכמה הגעתם ? ]

פיץ: אה.. יש בנק פועלים, ובנק לאומי, ויש גם בינלאומי, ודיסקונט עם האיש המצחיק הזה..

מיקי: מודי בר-און, כן. בכל מקרה, הבנקים שומרים ומנהלים כסף של הרבה מאוד אנשים, וגם עושים בו כל מיני פעולות פיננסיות.. כמו להלוות לאנשים שזקוקים לכסף. בכל מקרה.. מכיוון שמדובר בכסף של אנשים אחרים – חייבים לנהוג בו מאוד בזהירות. אחרת קיימת סכנה שהרבה אנשים יאבדו הרבה כסף. אתה יודע פיץ, זה כבר קרה.. ולא פעם אחת, גם בעולם וגם בישראל.

פיץ: וזה מה שעושה הבנק ישראל ?

מיקי: גם. הפיקוח על הבנקים, הוא אחת הפעולות החשובות שבנק ישראל עושה, וכבר הזכרתי את הכלים שיש לבנק כדי לוודא שמחירים לא קופצים מהר מדי וגבוה מדי.. כי זה עשוי להוביל למשבר. אבל יש עוד דבר אחד מדליק שבנק ישראל אחראי עליו...

פיץ: מדליק ? מה ?

מיקי: על הדפסת כסף. כל הכסף שבו אנחנו משתמשים.. הוא כסף שמיוצר בבנק ישראל. אגב, לפי החוק.. רק בנק ישראל רשאי לייצר ולהדפיס כסף. על כל שטר בישראל, גם חתום איש חשוב. יודע מי ?

פיץ: מי ?

מיקי: תצטרך לבדוק בעצמך... גם אתם ילדים.. חפשו איזו איש חשוב חתום על שטר הכסף הזה.. התוכלו לגלות ילדים ?

איך גורמים למחיר להראות נמוך ?

מיקי: פיץ, בוא תראה את זה...

פיץ: את מה ?

מיקי: הנה, תסתכל על זה... מה אתה רואה ? 

פיץ: אמממ... יש כאן כמה מוצרים ומחירים.. נו אז ?

מיקי: תסתכל טוב על המחיר, כמה עולה למשל סבון הרחצה 'דאב', כאן למטה בפינה ?

פיץ: 9 ש"ח... נו... לאן אתה מוביל ? אני לא מבין.

מיקי: לא פיץ, שכחת משהו.. שכחת את ה-99 אגורות, שכתובות ליד ה-9.

פיץ: טוב בסדר, אז המחיר הוא 9 שקלים ו-99 אגורות – אז מה הסיפור הגדול ?

מיקי: ובכן 'הסיפור הגדול' הוא, שכיום אין ערך (כמעט) לאגורה אחת. למעשה כבר למעלה משנה, המטבע הנמוך ביותר בישראל הוא של 10 אגורות.
כיוון שעבור אנשים רבים אין משמעות לסכום של אגורה, התשלום למעשה הוא 10 שקלים. גם כך, אם אשלם על המוצר הזה (הסבון) במטבע של 10 ש"ח – החנות לא תחזיר לי עודף.

פיץ: אז למה לא כותבים ישר 10 שקלים, אלא 9.99 ?

מיקי: שאלה יפה. למה לדעתך ?

[ילדים, נסו לענות בעצמכם את התשובה לפני שתמשיכו הלאה –
מדוע כל המחירים מופיעים כך, עם סיומת 99 אגורות ?]

פיץ: אולי כדי לבלבל קצת את הלקוחות ?

מיקי: לא בדיוק לבלבל, אבל כן לייצר את הרושם שמדובר במחיר יותר נמוך. כששאלתי אותך כמה עולה הסבון, איזו תשובה ענית ?

פיץ: אהה.. אני מבין. אמרתי שהסבון עולה 9 שקלים.. אבל בעצם הוא עולה 10 שקלים.

מיקי: בדיוק. קוראים לזה 'תַמְחִיר פְסִיכוֹלוֹגִי'. השימוש בשיטת ההצגה הזו, גורמת לאנשים רבים להתייחס למחיר כאילו הוא נמוך יותר. לאחר שראית את המודעה, תזכור היטב את ה-9 שקלים שבולטים. פחות את העובדה שבעצם מדובר ב-10 שקלים. הסתכל שוב על המחירים – כמה עולה המוצר 'לנקום', כאן בפינה הימנית למעלה ?

פיץ: שישים ו... אה.. סליחה – 70 שקלים ?

מיקי: יפה מאוד פיץ – 70 שקלים. מרבית האנשים יראו במחיר 'שישים ומשהו... שקלים' – בוודאי נמוך מ-70. ובכלל, ככל שהמספרים גבוהים יותר, יש לזה משמעות. למשל: 1,000 שקלים יכול להראות לאנשים כסכום גבוה למוצר, אבל 999.99 (שזה למעשה 1,000) נראים כמו תשע מאות ומשהו... שזה כבר 'נראה' לא כל-כך נורא.

פיץ: יפה, איך אמרת קוראים לזה ?

מיקי: קוראים לזה 'תַמְחִיר פְסִיכוֹלוֹגִי', כי זה גורם למוח של האנשים, לראות את המחירים קצת אחרת, כלומר יותר נמוך. אבל 'איך קוראים לזה', זה פחות חשוב. יותר חשוב לשים לב למחיר האמיתי ולא להתבלבל – ולשקול אותו בהתאם. אם המחיר טוב למה שאתה מקבל מהמוצר – או לא.

ואתם ילדים, האם תשימו לב מהיום למחירים ? האם אתם מבחינים ב'תַמְחִיר הַפְסִיכוֹלוֹגִי' ?

הנשיא קצב והתקציב

פיץ: תגיד מיקי, לאיש הזה קצב יש קשר לתקציב ?

מיקי: אתה מתכוון לנשיא לשעבר, משה קצב, ושואל אם יש לו קשר לתקציב ?

פיץ: כן, זה...

מיקי (צוחק): ובכן לא, אין בינהם קשר למעט השם, שמגיע מאותו מקור: ק.צ.ב

פיץ: מה זה ? כל השבוע דיברו על זה.. על הקצב הזה והתקציב...

מיקי: נכון, שני הנושאים הללו היו הרבה בחדשות, אבל המעניין יותר הוא נושא התקציב – שהוא מעין תוכנית שהממשלה בנתה. מטרת התוכנית, הנה תיכנון. תיכנון של ההכנסות שלה, אבל גם ובעיקר את ההוצאות שלה – כלומר, את הכסף שבו היא הולכת לקנות דברים.

פיץ: וואוו... מה הממשלה קונה דברים ? על מה למשל היא מוציאה כסף ?

מיקי: המון דברים. למשל, כבישים ממקום למקום, בתי חולים שישרתו חולים, בתי ספר, צבא ונשק מתקדם, שזו גם ההוצאה הגדולה ביותר של הממשלה, ועוד הרבה דברים אחרים.

פיץ: אוקיי... אוקיי, אז איך זה מתקשר לתקציב ?

מיקי: או, אז זהו בדיוק. לממשלה יש כמות כסף מוגבלת שצריכה להספיק להמון המון קניות. לכן, צריך לעשות תוכנית, שבה מחליטים כמה כסף יצא ולאיזו מטרה. כך מתקבלת רשימה ארוכה של נושאים, שליד כל אחת סכום כסף שמוקצה לו.

פיץ: וזה התקציב ?

מיקי: בדיוק. זהו התקציב. המעניין הוא, ששר האוצר, מי שאחראי על כל ההוצאות של המדינה, מנסה לצמצם את ההוצאות ככל שניתן, כדי שישאר למדינה יותר כסף. אז.., כל אחד מהשרים האחרים, כמו שר החינוך, שר הביטחון, מסבירים 'למה הם חייבים את הכסף, ומדוע הם לא יכולים לצמצם את ההוצאות שלהם'.

פיץ: והם מצליחים ?

מיקי: לפעמים כן, ולפעמים לא.. אבל כמובן שכל הויכוח הזה זוכה לכותרות בעיתון – וזה בדיוק מה שקרה בשבוע שעבר. נושא התקציב היה כל הזמן בחדשות. אבל אתה יודע פיץ, נושא התקציב, חשוב לכל אחד.. לא רק לממשלה.

פיץ: מה.. גם לילדים ?

מיקי: בוודאי. לא הרבה ילדים יודעים את זה, ואפילו פחות עושים את זה.. אבל זה חשוב וכדאי, כי זה יכול לעזור לך לשמור על הכסף שלך טוב יותר. הנה תביט בדוגמה הבאה. גיל ותום הם שני חברים שקבענו ללכת לסרט בקניון. שניהם קיבלו מההורים שלהם 65 שקלים לבילוי. הנה התוצאה: 

גיל סיים את כל הכסף שהיה לו. לא נשאר לו כסף לארוחה (20 ש"ח) ולכן נאלץ להסתפק במבצע 'המבורגר ושתיה' ב-10 ש"ח. לעומת זאת, תום תכנן את תקציב הבילוי ופעל על התוכנית. כך שלא רק שהכסף הספיק לו, גם נשארו לו כמה שקלים – אותם יוכל לצרף לקופת החיסכון שלו.

פיץ: אבל גם גיל היה יכול לקנות את החטיף והשתיה במכולת ובכך לחסוך כסף...

מיקי: נכון, אבל הוא לא חשב על זה. הוא לא תיכנן. אם היה חושב ומתכנן – כלומר בונה תקציב כמו תום, ייתכן וגם לו היה נשאר. תום תכנן את התקציב, ואף פעל על פיו, ולכן – ניצל את הכסף שלו טוב יותר.. ואפילו נשאר לו קצת.

ואתם ילדים, רוצים לנהל את הכסף שלכם ? בנו תקציב. הנה דף שיכול לעזור לכם.

פיץ ואני נשמח לשמוע איך הלך לכם.. ואם יש לכם שאלות, אנחנו כאן לעזור. להשתמע עד לשבוע הבא ...

מי רוצה לשחק ב'כלכלה' ?

פיץ: דבר אחד אני לא מבין, מיקי...

מיקי: מה ?

פיץ: אני חושב שהבנתי את הנושא של המיתון, ואת העובדה שהמיתון יוצר גלגל. אבל אמרת גם, שהגלגל הזה מסתובב ומגדיל את המיתון, ואז באה הממשלה והבנק הזה.. איך קוראים לו ?

מיקי: בנק ישראל...

פיץ: זהו.. בנק ישראל הזה, והם מחזירים את הגלגל לצד השני לכיוון של צמיחה.

מיקי: נכון, אז מה השאלה ?

פיץ: אז זהו... שאני לא מבין איך זה בכלל התחיל ? כלומר, מי הזיז את הגלגל הזה בפעם הראשונה ?

מיקי: אממ... האמת שזו שאלה יפה.
ראשית, בוא נגיד שיש פה יותר מסיבה אחת. בדרך כלל, יש כאן אוסף של החלטות ופעולות שעושים גם הממשלה, גופי שלטון כמו הכנסת ובנק ישראל, חברות וגם אנשים רגילים כמוני וכמוך. כל אחד מהללו, הוא כמו שחקן שמשחק על מגרש...

פיץ: מה.. נגד מי הם משחקים ? אחד נגד השני ?

מיקי: לא בדיוק. לפעמים נגד השני, ולפעמים יחד עם השני. כל אחד מהשחקנים פועל בהתאם למה שנראה לו הכי נכון עבור עצמו. האנשים הרגילים – עבור עצמם, החברות והארגונים – עבור עצמם, והממשלה וגופי השלטון עבור המדינה. העניין הוא, שכשאחד השחקנים על המגרש עושה משהו, זה משפיע גם על כל השחקנים האחרים. כל השחקנים האחרים נוקטים בפעולות משלהם, כדי להגיב בצורה הטובה ביותר לפעולה של אותו שחקן, וזה מוביל...

פיץ: תן לי לנחש... לגלגל ? מה יהיה עם כל הגלגלים האלו ?

מיקי (צוחק): כן, אם תרצה שוב גלגל כזה. אלא שלגלגל הזה, קוראים כלכלה.
כשכל שחקן על המגרש, צריך להחליט, 'מה יהיה הכי טוב בשבילו', ולפעול בהמשך לפעולות של שחקנים אחרים, נוצר משחק. יש אפילו פרופסור אחד, שקיבל פרס מאוד גדול, פרס נובל, על המחקר שערך בנושא 'המשחק הכלכלי'.

שחקנים מגיבים אחד אל השני כמו במשחק שחמט

פיץ: רגע אחד... ראיתי בעיתון שיש 'מדור כלכלה'.
שם כתוב על כל המשחקים האלה שאמרת..?

מיקי: העיתון באמת מדווח על פעולות של שחקנים. לא של כל אחד, כי היה צריך בשביל זה המון עיתון. אבל, הוא מדווח על פעולות מעניינות של שחקנים מסוימים.

פיץ: אההה.. ואז כל השחקנים האחרים רואים את הפעולה ויכולים להחליט מה הם עושים ?

מיקי: בדיוק ! הנה דוגמה: רק בשבוע שעבר, החליט שר האוצר, מי שאחראי על הכסף של הממשלה, שהממשלה חייבת לחסוך כסף. לכן, הוא הודיע (דרך העיתון), שכדי לחסוך כסף, הממשלה תעזור פחות לאנשים זקנים ומשפחות עם הרבה ילדים.

פיץ: אבל זה ממש נורא !! אי אפשר להגיד ל'שר האוצר' שזה ממש לא הוגן ?

מיקי: אפשר, פיץ, אפשר. הרבה אנשים וגם ארגונים, ואפילו שחקנים אחרים בתוך הממשלה מאוד התעצבנו מההחלטה הזו, ואמרו לו שהם לא מסכימים שהוא יעשה את זה. עכשיו, כולם מחכים לראות מה יעשה 'שר האוצר'.

פיץ: וואו... יש לך עוד דוגמה ?

מיקי: יש עוד המון דוגמאות, אבל אני רוצה להשאיר את זה לילדים אחרים.
רוצים לשתף אותנו בעוד סיפורים מעניינים ? נהדר. הכנסו לאתר כלכלי ובחרו כותרת או סיפור אחד שעניין אתכם. עתה, לחצו כאן למטה על המילה תגובות, ושתפו אותנו בסיפור.

מיתון ? למה מישהו 'מת'..?

פיץ: תגיד מיקי

מיקי: כן פיץ..

פיץ: כ-ו-ל-ם מדברים כ-ל הזמן על המִיתוּן ...מה זה בכלל המיתון הזה ? מה מישהו 'מת'.. חחח?

מיקי: חס וחלילה... פיץ ! מדובר ב'מיתון' – מילה שבאה מהמילה 'הִתְמַתְנוּת'. הכוונה בעצם שהכל מִתְאָרֵך, נִמְתָח, עובד לאט יותר. זֹאת הכוונה.

פיץ: נו אז מה הבעיה ? מה רע שעובדים קצת יותר לאט ?

מיקי: לא סתם לאט. בתקופה של מיתון, הרבה מאוד חַבָרוֹת מְאיטות את קצב העסקים שלהם. הן מְעָכּבוֹת החלטה על רכישות חדשות, מנסות לצמצם את ההוצאות שלהם ככל שניתן ולפעול באופן יותר יעיל.

פיץ: אבל זה נשמע לי בדיוק איך שחברות צריכות לעבוד. להיות יותר יעילות לא ? אז למה כולם כל כך עצובים ומודאגים מסביב ?

מיקי: אתה צודק, יש הרבה אנשים שמודאגים, כיוון שפעמים רבות, חלק מהצעדים שחַבָרוֹת וארגונים מבצעים כדי להיות יותר יעילים הנם פיטורים. כלומר, הם אומרים לעובדים שלהם שהם כבר לא יכולים להמשיך ולהעסיק אותם יותר בחברה. ככה קורה שאנשים מאבדים את מקום העבודה שלהם ואת היכולת לקבל שכר, כסף להביא הביתה.

פיץ: אבל זה נשמע נורא !

מיקי: זה בהחלט לא פשוט. הבעיה היא שנוצר כאן מעגל: אנשים קונים פחות. זה גורם לחברות להרוויח פחות. לכן הן צריכות להוציא פחות כסף ולייעל את עצמן. חלק מצעדי הייעול הם להוריד לעובדים את המשכורת ולפעמים לפטר אנשים. לכן אנשים קונים פחות.. וכך הלאה חוזר חלילה. ... הנה תראה את התמונה:

פיץ: אז זה באמת נורא ! ... אז מה עושים ? איך אפשר לצאת מהמעגל הזה ?

מיקי: כאן נכנסת הממשלה. זה תפקיד הממשלה, לעבוד יחד עם גופים נוספים כמו 'בנק ישראל' ולתכנן תוכנית. תוכנית פעולה שתאפשר לשבור את המעגל הזה. התוכנית כוללת מספר פעולות שמעודדות אנשים וגם ארגונים להגדיל לאט ובזהירות את הקניות שלהם. בצורה כזו.. המעגל לאט לאט מתחיל להסתובב לצד השני. חברות מתחילות למכור יותר ולכן גם קונות יותר וגם זקוקות לעוד עובדים. יותר אנשים מתחילים להרוויח כסף וכך יכולים לקנות יותר וחוזר חלילה.

פיץ: תגיד מיקי... אז איך אני צריך להתנהג בנתיים עם הכסף שלי ?

מיקי: שאלה נפלאה. מה דעתכם ילדים ? איך לדעתכם צריך פיץ להתנהג עם הכסף שלו, עכשיו כשאנחנו בתקופה של מיתון ?

[כדי להגיב, פשוט לחצו על המילה 'תגובות' כאן למטה וכיתבו בחלון מה דעתכם]