יום ראשון, 19 ביולי 2009

העם עם המעמ

מיקי: פיץ, אני מקווה שלא שכחת להגדיל את המע"מ

פיץ: בטח שלא שכחתי ! ...אההה.. אבל מה זה מע"מ, בכלל ?

מיקי: אה... מע"מ, אילו ראשי תיבות של מס, ערך, מוסף, או בקיצור מע"מ.
אתה יודע פיץ, שעיקר ההכנסות של המדינה, באים ממיסים, ומע"מ זהו אחד המיסים המוטלים על חברות ואנשים. הוא נקרא מס (על) הערך המוסף, כי הוא מוטל על הערך של המוצר, כלומר מחירו. תראה את הדוגמה הבאה - שרשת הערך המוסף והמס עליה.

  • השרשרת מתחילה במגדל התפוזים שמוכר את התוצרת שלו לסיטונאי, מי שאחראי להוביל את התפוזים לחנויות. למחיר התפוזים, 10 שקלים, מתווסף המס בסך 1.65 שקלים ובסך הכל 11.65 שקלים.
  • הסיטונאי ימכור את התפוזים לחנות במחיר מעט גבוה יותר מ-10 שקלים, נאמר 15 שקלים. זאת מכיוון שהוא יצר ערך, הוא הרי מסייע לפזר את התפוזים בין כל החנויות ומגיע לו שכר על עבודתו. ל-15 שקלים - מחיר התפוזים, יתווסף מע"מ ובסך הכל - המחיר לחנות - 17.48 שקלים.
  • לבסוף, החנות תוסיף את הרווח שלה ותמכור ללקוח את התפוזים במחיר של 20 שקלים. גם כאן יש להוסיף את המעמ ובסך הכל יחד עם המס - המחיר יהיה 23.3 שקלים.

פיץ: רגע אחד.. אתה אומר לי, שמי שנמצא בסוף השרשרת הזו, משלם הכי הרבה מס – המס מע"מ הזה..

מיקי: נכון מאוד... ויש עוד משהו במס הזה. המע"מ הוא מס עקיף. אין במע"מ קשר ישיר לכמה אדם מרוויח. המס עוקף את ההכנסה של אדם, ובין שהוא מרוויח הרבה או מעט – הוא משלם בצורה עקיפה על מחיר המוצר. פיץ...אתה בסדר ? נהיית מאוד עצוב.

פיץ: כן.. קצת.

מיקי: למה פיץ ? אתה יודע.. מס ערך מוסף (או מע"מ) הוא מס מאוד נפוץ.. בכל העולם משתמשים בו...

פיץ: כי פתאום כשאני חושב על זה, נראה לי שדווקא האנשים שמרוויחים הכי פחות, הם האנשים שצריכים לשלם הכי הרבה את המס הזה.

מיקי: לא הבנתי.. למה כוונתך ?

פיץ: סתם חשבתי.. שאם מישהו מרוויח 100 שקל וקונה דברים שעליהם הוא משלם את המע"מ הזה – 5 שקלים...

מיקי: אוקיי..

פיץ: אז אם מישהו אחר, שמרוויח טוב, נגיד 1000 שקל – קונה את אותם הדברים, גם הוא משלם 5 שקלים. אז לאיש הראשון 5 שקלים זה הרבה מאוד בשבילו.. ולאיש השני, זה שמרויח טוב – זה בכלל לא הרבה.. זה מעט מאוד.

מיקי: לא כל כך חשבתי על זה, פיץ, אבל אתה מאוד צודק. יש לזה גם שם. קוראים לזה מס רֶגְרֶסִיבִי. מס שהולך ופוחת באופן יחסי ככל שההכנסה עולה. מע"מ, הוא בהחלט מס עם מאפיינים רֶגְרֶסִיבִיִים.

פיץ: רגרסיבי שְמֶגְרֶסִיבִי... זה נראה לי סתם לא פייר.

ואתם ילדים... האם אתם יודעים מה שיעור מס ערך מוסף, שקיים בישראל ?

ואגב.. עוד כמה דברים מעניינים שכדאי לשים אליו לב:

  • כשכתוב (או אומרים) "כולל מע"מ" – פירוש הדבר שהמחיר כולל כבר את המס שישולם למדינה.
  • כשכתוב " + מע"מ" – פירוש הדבר שהמס לא נלקח בחשבון, וצריך להוסיף את המס למחיר.
  • אותנו, כשאנחנו קונים מעניין תמיד המחיר כשהוא כולל את המע"מ.
  • מי שיש לו עסק והוא רוכש את המוצרים בשביל לשפר אותם ולמכור אותם ברווח – מעניין אותו המחיר בלי המע"מ, כי הוא יכול לבקש החזר מהמדינה על המס הזה. אם הוא יראה שהוא השתמש במוצר לצורך העבודה שלו - הוא יוכל לקבל מהמדינה את המס בחזרה.

יום ראשון, 5 ביולי 2009

גילגולו של מיתון - כיצד הגענו למיתון הנוכחי (חלק ב')


תקציר הפעם הקודמת:

בשנת 2000 החל משבר כלכלי בארצות הברית, שגלש לכל העולם. נגיד הבנק האמריקאי (הנקרא גם 'פד' בקיצור), הוריד את הריבית למינימום. שער הריבית הנמוך, עודד אנשים רבים להרבות בקניות במקום לחסוך את הכסף בבנק. מחיר הכסף הנמוך, גם עודד אנשים רבים לרכוש בתים ולממן את ההתחייבות הארוכה במשכנתא זולה.

פיץ: נו מיקי, דבר כבר... אז מה קרה ?

מיקי: ובכן, קרה מה שתמיד קורה... אנשים קונים ונהנים, התחיל גל גדול של צריכה. הרבה כסף זורם בשווקים, והסוחרים חוזרים לחייך. גם הבנקים מחייכים – אנשים הרי מעוניינים בהלוואות ובמשכנתאות, ומזה הבנקים מתפרנסים. הבנקים החלו מתחרים בינהם על הלקוחות – מי נותן הלוואות בתנאים טובים ונוחים יותר ללקוחות. אף בנק לא רצה להשאר מאחור...

פיץ: נו... אז זה טוב לא ?

מיקי: בטח שזה טוב.. אלא שיש לזה גם צד פחות טוב. כשמתחיל גל צריכה גדול, ואנשים מבזבזים מכל הבא ליד...אנשים נהנים עכשיו ואינם ערים כל-כך למה שיכול לקרות בעתיד. הצריכה הגדולה, הובילה לביקוש גדול של מוצרים וסחורה, כלומר, אנשים רוצים לקנות עכשיו והרבה. המצב הזה, מוביל כמעט תמיד לעלייה של מחירים. הסוחרים שמרוצים מגל הקניות, מבקשים להגדיל את הרווח שלהם ובהדרגה מעלים מחירים.

פיץ: אני מריח צרות...

מיקי: ובצדק. המחירים התחילו לעלות. בהתחלה, לא בצורה מורגשת, אבל בהדרגה יותר ויותר. כשמחירים מתחילים לעלות – הכסף מאבד מכוחו. לא ניכנס לזה עכשיו, אבל קוראים לזה – אולי שמעת – אינפלציה, וזה לא דבר בריא למשק. לכן, בהדרגה – החל הנגיד האמריקאי להעלות בחזרה את הריבית, כדי לעצור את עליית המחירים.

פיץ: אוקיי.. ומה קורה עכשיו ?

מיקי: כשהריבית מתחילה לעלות, ההלוואות שהאנשים לקחו על עצמם מתחילות להתייקר. אנשים מגלים לפתע שההחזר החודשי שהם נדרשים לשלם בחזרה לבנק הולך וגדל מחודש לחודש. הדבר חמור יותר לגבי סכום החזר המשכנתא , שהוא בדרך כלל גבוה ביחס למה שאנשים מרוויחים. יותר ויותר אנשים, החלו להתקשות בהחזרי המשכנתא, ובשלב מסוים, העדיפו פשוט, לוותר על ההחזר החודשי.

פיץ: מה זאת אומרת לוותר על החזר ההלוואה, ומה עם הבית ?

מיקי: את הבית השאירו האנשים לבנק. פתאום מגלה הבנק, שהוא היה קצת להוט מדי למכור משכנתאות. הוא היה מוכן להלוות כסף לאנשים בקלות מדי, בלי לבדוק ולהבטיח שיוכל לקבל את כספו חזרה.

פיץ: אבל נשארו לו הדירות, לא ?

מיקי: נכון. אבל הנקודה היא, שבנק יודע להסתדר עם דירה פה או דירה שם. אבל כשהרבה אנשים מוותרים על החזרת הכסף, ומשאירים לו את הדירות שלהם – הבנק אינו מסוגל למכור אותם מהר כל-כך ולקבל את כספו חזרה. גרוע מכך... כשיש הרבה דירות ומעט אנשים שיקנו אותם המחירים מתחילים לרדת. עכשיו, נוצר מצב שלא רק שיש המון דירות למכור, ואין כל כך למי.. אם כבר הבנק מצליח למכור – הוא מוכר את הדירה בהפסד גדול.

פיץ: אני חושב שאני מבין כבר לאן זה הולך...לא למקום טוב

מיקי: לגמרי לא טוב. בנקים רבים, וגם חברות כלכליות נוספות כמו חברות ביטוח, שנהנו מאוד מתקופת השפע, כשאנשים רבים לקחו הלוואות, החלו מאבדות כסף. הרבה מאוד כסף. זה התחיל בסוף שנת 2007, התגלגל והתגלגל עד שבסוף שנת 2008 – שני בנקים גדולים וחשובים מאוד הודיעו שההפסדים שלהם אינם מאפשרים להם לעמוד בהתחייבות שלהם כלפי הלקוחות והספקים. חברות פיננסיות נוספות, מהגדולות והחשובות בעולם הודיעו שבמידה ולא יקבלו עזרה מהממשלה בארצות הברית, ייפלו גם הן ולא יוכלו להמשיך ולתפקד.

פיץ: אבל זה היה בארצות הברית, למה זה משפיע עלינו ?

מיקי: שאלה טובה פיץ. הסיבה היא, שהיום בעידן של כל המחשבים והטכנולוגיה המתקדמת – המון חברות שונות, אנשים ואפילו ארצות, משקיעות בעסקים שנמצאים בארצות אחרות. זה קל ופשוט וכל אחד יכול לעשות זאת.בישראל יש המון אנשים שמשקיעים בחברות וארגונים אמריקאים, וכך גם חברות, בנקים, ואפילו המדינה. ברגע שמתחיל משבר בשוק אחד, בוודאי בשוק האמריקאי שהוא מהגדולים וחשובים ביותר, הוא משפיע גם על כל המדינות שקשורות. כך קרה, שהמשבר בארצות הברית, גלש (שוב) במהירות לכל הארצות שקשורות אליה, גם כמובן ישראל.

פיץ: וואוו... ומה קורה עכשיו ?

מיקי: טוב.. ראשית הממשל בארצות הברית וגם בארצות אחרות, הסכים לעזור לחברות הגדולות והזרים הרבה מאוד כסף לסיוע. בארצות הברית, הממשלה התחייבה לשלם עד 700 מיליארד דולר. זה הרבה מאוד כסף ! וחוץ מזה הנגיד הוריד שוב את הריבית למינימום והיא שוב מאוד נמוכה. בנתיים, נראה שהמצב מתייצב, אבל ייקחו עוד כמה חודשים לדעת אם אכן יצאנו מהמשבר והמיתון.

פיץ: ריבית ? עוד פעם הורדת ריבית ? זה לא מה שהתחיל את כל הבאלגן ?

זוכרים מה היה לנו, הנה סיכום של 'גלגל המיתון הנוכחי'

ואתם ילדים.. מה, לדעתכם, אפשר לעשות כדי למנוע שהסיפור יחזור על עצמו שוב, בדיוק באותו אופן ?