פיץ: תגיד מיקי, מה זה טַיְיקוּן?
מיקי: 'טַיְיקוּן', פיץ? למה אתה שואל?
פיץ: לא יודע, קראתי בעיתון על איזה טייקון אחד, לבב ?
מיקי: אתה מתכוון ל- לֶב לְבַיֶיב... וכן, הוא בעיתונים מכונה באמת 'טייקון', כל
ומר איל-הון, אדם שהתעשר מאוד בתעשייה או ענף כלכלי מסוים. אתה יודע פיץ, שהמילה 'טַיְיקוּן', לקוחה בעצם ממילה סינית דָה-ג'וּן שמשמעה אדון גדול. משם התגלגה לשפה היפנית ומשם גם לאנגלית ולשפות אחרות, כמו עברית.
פיץ: אז למה כל הזמן מזכירים אותו עכשיו ?
מיקי: אה, זה דווקא קשור למשהו פחות טוב, לאגרות החוב שהנפיקה החברה שלו – 'אפריקה ישראל'.
פיץ: רגע..רגע... 'איגרת מה'?
מיקי: 'אִגֶרֶת חוֹב', ויש שגם קוראים לזה בקיצור אַגָ"ח (ראשי תיבות של 'איגרת חוב').
פיץ: טוב.. אג"ח... אבל מה זה?
מיקי: 'אִגֶרֶת חוב' ? תן לי לחשוב איך להסביר...
כשחברה כלשהיא צריכה כסף, הון, על מנת לגדול ולהתפתח... להשקיע בקווי ייצור או מכונות חדשות – היא יכולה להנפיק אִגְרות חוב. אִגְרות החוב הן מעין הלוואה שמעניקים הקונים למנפיקי אגרות החוב.
אם ניקח לרגע את לב לבייב, אז החברה שלו היתה צריכה כסף. הרבה כסף על מנת לממן את הפרויקטים הרבים שלה. כדי לגייס את הכסף, היא הנפיקה אגרות חוב. למי שקנה אותן מהחברה, הבטיחה החברה להחזיר את הכסף תוך זמן מה, בתוספת ריבית – כמו שנהוג בהלוואות. אבל זה גם כדי שלקוני האג"ח, העסקה הזאת תהיה משתלמת וכדאית.
פיץ: אז אגרת חוב, זו בעצם הלוואה?
מיקי: כן. על האגרת כותבים את הסכום שיוחז
ר למי שמחזיק אותה עד התאריך שמצוין בה. לסכום הזה שהחברה מתחייבת להחזיר בתאריכים קבועים, קוראים ערך נקוב. בדרך כלל, מצויין באגרת גם סכום הריבית, או הריבית הנקובה.
פיץ: אז למה לא קוראים לזה סתם 'הלוואה', למה לקרוא לזה אִגֶרת חוב?
מיקי: הלוואה היא בדרך כלל בין צד מלווה, לאדם או חברה שמקבל את הכסף. אִגֶרת חוב, היא די הפוכה - יש הרבה מאוד מלווים וגוף אחד שלווה את הכסף.
ויש עוד הבדל חשוב אחד. אם אני רוצה, אני יכול למכור את אִגֶרת החוב שלי למישהו אחר. למעשה קיים שוק שלם של קונים ומוכרים של אִגְרות חוב. כמובן שהחברה שהנפיקה את האגרות תשלם את הסכום שהתחייבה – הערך הנקוב והריבית - רק למי שיחזיק את האגרת בתאריך שכתוב באגרת.
פיץ: נו...
מיקי: נו מה?
פיץ: נו..אז מה עם הטייקון הזה.. לבייב?
מיקי: אה... אז זהו... שהחברה שלו הנפיקה המון אִגְרות חוב. הצרה היא, שתאריכי התשלום – הנקובים באִגְרות - הגיעו... אבל לחברה אין את הכסף לשלם.
פיץ: מה? למה?
מיקי: החברה של לבייב, אפריקה ישראל, הנפיקה הרבה אִגְרות חוב, כדי לממן את הפרויקטים שלה שקשורים לבנייה. בגלל השפעות המיתון, החברה לא הצליחה למכור את הפרויקטים שלה כפי שציפתה. שלא מוכרים מספיק, אין כסף מספיק להחזיר את ההלוואות, או לשלם למחזיקי אגרות החוב. זה בדיוק מה שקורה עכשיו לחברה.
פיץ: אז מה קורה עכשיו ?
מיקי: עכשיו אפריקה ישראל תנסה להגיע להסדר עם מחזיקי אִגְרות החוב שלה – סידור כזה שיאפשר לה להחזיר את הכסף במהלך תקופה ארוכה יותר, או לשלם פחות ריבית.
פיץ: אבל למה להם להסכים? הם חייבים להסכים ?
מיקי: הם לא חייבים, להיפך – אפריקה ישראל חייבת להם.
אבל, אם הם לא יוותרו או יסכימו להסדר עם החברה, הם מסתכנים בכך שהחברה תתפרק כי אין לה את הכסף, ואז יאבדו את כל הכסף. לעיתים, עדיף לוותר על קצת מלהסתכן בלאבד הכל.
עכשיו אתה מבין פיץ, למה כתוב על לב לבייב כל כך הרבה עכשיו בעיתון ?
רשומות
