זוכרים את הימים בהם טלפון סלולרי היה 'סמל סטטוס' ? הימים בהם אותו טלפון מוטורולה מגושם היה בעינינו מושא חלומות, כלי המאפשר גישה וזמינות נדירים למעוטי יכולת שיכלו לממן את הנס ?
ניתן להזכר בימים הללו שכבר מזמן עברו (בסה"כ 15 שנים...מאמינים?), אלא שתרצו או לא, נושא הסלולר הפך בעת האחרונה ל'סמל סטטוס' נחשק בקרב הילדים, וכיאה לדור שחי ונושם טכנולוגיה, אין מדובר רק בצורך להתקשר להורים בעת צרה – אלא, ובעיקר במראהו החדשני וביכולותיו הטכנולוגיות המגוונות.
סקר של משרד התמ"ת מ-2008 מצביע על כך שלמעלה מ-50% מהילדים בגילאי 12-15 מחזיקים בטלפון סלולרי. שיעור זה אף גבוה יותר- אם מתייחסים לאוכלוסיה היהודית לבדה או/ו ככל שהשכלת ההורים גבוהה.
איני מתכוון להתייחס במאמר לנחיצות הטלפון הנייד אצל ילדים ונוער, וגם לא למשמעויות הנלוות. זוהי עובדה שהטלפון הסלולרי הולך ותופס לו חלק בקרב הילדים והנוער ועדות למגמה הזו ניתן לראות במאמצים שמשקיעות חברות הסלולר השונות בהתאמת מכשירי קצה ומסלולים מתאימים.
אני כן רוצה להתייחס לתהליך הרכישה ולהציע דרך בונה, ומניסיוני, חוויתית לילדים. אז בין שהחלטתם לענות להפצרותיו של הילד, או שהיוזמה באה מכם כיוון שאתם חשים בצורך לגישה ישירה לילד, הנה מספר שלבים בתהליך שגם מובילים לפיתוח החשיבה הכלכלית:
בשלב הראשון – קבעו מסגרת תקציב למכשיר החדש. אל תניחו שהילדים "יסתפקו" במכשיר הישן ו"החלוד" שלכם. הזכרנו כבר שאצל הילדים מדובר ב'סמל סטטוס'. טלפון ישן, "יישכח" פעמים רבות בבית ובמקרה היותר טוב, עמוק עמוק בתיק - שכן להראות עם טלפון "ענתיקה" גרוע בעיניהם מלהיות בלי טלפון בכלל.
קבעו את רמת ההשתפות שלכם בתקציב הנ"ל. בין שהיא עומדת על 50%, יותר או פחות – חשוב שהילד יהיה שותף במימון המכשיר.
עתה, קיבלתם "סכום תקציב" ו"גובה סובסידיה" –אם קבעתם תקציב של 'עד 1000 ש"ח', והשתתפות של 50%. פירוש הדבר, שהסתפקות בדגמים צנועים יותר, תאפשר להם לחסוך יותר. כדאי לעמוד על נקודה זו מולם (אם כי, זהו לא תמיד השיקול העיקרי שלהם).
בקשו מהם לחפש באינטרנט דגמים רלוונטים בהתאם לתקציב.
a. יש כיום חנויות רבות שמוכרות מכשירים מתקדמים, בכל טווחי המחירים, בהנחות עצומות של 50% ואף יותר – בהשוואה למה שמוצע מחברות הסלולר באופן ישיר.
b. יתרון גדול של מכשירים אלו, שהם פתוחים לכל מפעיל, והם אינם מחייבים אתכם להתחייב למסלול.
c. חשוב לשמור את החשבונית, שכן החל מסוף 2009 - החוק מחייב את חברות הסלולר להכיר במכשירים אלו– גם אם לא נקנו דרכם – ולהעניק את אותן ההנחות הקיימות למכשירים המקבילים הנמכרים אצלם.
לאחר שמצאו מספר דגמים רלוונטים – שמתאימים להם ועומדים בתקציב – בקשו מהם לעשות סקר מחירים באינטרנט. היום זה לא קשה עם מנועים כגון: זאפ, ו'כמה'.
בקשו את הדוח, וסכמו על הרכישה.
אם כל זה נשמע לכם קצת מייגע, אתם תופתעו לראות באיזו חדווה ועניין הם יבצעו את המשימה, ואף יגישו לכם דוח מפורט, העדפות אישיות ואתרים מומלצים לרכישה. ככה זה, כשמדובר במשהו כה רלוונטי וחשוב עבורם.
לסיום, נותר לקבוע תקציב תקשורת חודשי. הסקר מצביע כי ילדים בני 12 מוציאים בממוצע כ-90 שקלים, וממוצע זה גדל בהדרגה עד לכ- 130 שקלים בגיל 15. כ-15% מהם מוציאים אף סכומים העולים על 150 שקלים בחודש (!)
a. אלו מן הסתם סכומים לא מבוטלים, שפעמים רבות אין להם שום הצדקה.
b. קשה לתת המלצות ומספרי אצבע, שכן השונות רבה מאוד בין ההורים ובין הילדים. זה המקום לקיים שיחה ודיון פתוח, על תקציב סביר, מספר SMS'ים הגיוני ואפשרויות גלישה. כמו תמיד, ההמלצה היא לסכם על סכום קבוע מראש – וחשוב אף יותר, מה קורה כשעוברים אותו.
אשמח לשמוע מכם תגובות, הערות, והמלצות נוספות,
שלכם בידידות,
מיקי
רשומות
