גילגולו של מיתון - כיצד הגענו למיתון הנוכחי (חלק ב')

תקציר הפעם הקודמת:

בשנת 2000 החל משבר כלכלי בארצות הברית, שגלש לכל העולם. נגיד הבנק האמריקאי (הנקרא גם 'פד' בקיצור), הוריד את הריבית למינימום. שער הריבית הנמוך, עודד אנשים רבים להרבות בקניות במקום לחסוך את הכסף בבנק. מחיר הכסף הנמוך, גם עודד אנשים רבים לרכוש בתים ולממן את ההתחייבות הארוכה במשכנתא זולה.

פיץ: נו מיקי, דבר כבר... אז מה קרה ?

מיקי: ובכן, קרה מה שתמיד קורה... אנשים קונים ונהנים, התחיל גל גדול של צריכה. הרבה כסף זורם בשווקים, והסוחרים חוזרים לחייך. גם הבנקים מחייכים – אנשים הרי מעוניינים בהלוואות ובמשכנתאות, ומזה הבנקים מתפרנסים. הבנקים החלו מתחרים בינהם על הלקוחות – מי נותן הלוואות בתנאים טובים ונוחים יותר ללקוחות. אף בנק לא רצה להשאר מאחור...

פיץ: נו... אז זה טוב לא ?

מיקי: בטח שזה טוב.. אלא שיש לזה גם צד פחות טוב. כשמתחיל גל צריכה גדול, ואנשים מבזבזים מכל הבא ליד...אנשים נהנים עכשיו ואינם ערים כל-כך למה שיכול לקרות בעתיד. הצריכה הגדולה, הובילה לביקוש גדול של מוצרים וסחורה, כלומר, אנשים רוצים לקנות עכשיו והרבה. המצב הזה, מוביל כמעט תמיד לעלייה של מחירים. הסוחרים שמרוצים מגל הקניות, מבקשים להגדיל את הרווח שלהם ובהדרגה מעלים מחירים.

פיץ: אני מריח צרות...

מיקי: ובצדק. המחירים התחילו לעלות. בהתחלה, לא בצורה מורגשת, אבל בהדרגה יותר ויותר. כשמחירים מתחילים לעלות – הכסף מאבד מכוחו. לא ניכנס לזה עכשיו, אבל קוראים לזה – אולי שמעת – אינפלציה, וזה לא דבר בריא למשק. לכן, בהדרגה – החל הנגיד האמריקאי להעלות בחזרה את הריבית, כדי לעצור את עליית המחירים.

פיץ: אוקיי.. ומה קורה עכשיו ?

מיקי: כשהריבית מתחילה לעלות, ההלוואות שהאנשים לקחו על עצמם מתחילות להתייקר. אנשים מגלים לפתע שההחזר החודשי שהם נדרשים לשלם בחזרה לבנק הולך וגדל מחודש לחודש. הדבר חמור יותר לגבי סכום החזר המשכנתא , שהוא בדרך כלל גבוה ביחס למה שאנשים מרוויחים. יותר ויותר אנשים, החלו להתקשות בהחזרי המשכנתא, ובשלב מסוים, העדיפו פשוט, לוותר על ההחזר החודשי.

פיץ: מה זאת אומרת לוותר על החזר ההלוואה, ומה עם הבית ?

מיקי: את הבית השאירו האנשים לבנק. פתאום מגלה הבנק, שהוא היה קצת להוט מדי למכור משכנתאות. הוא היה מוכן להלוות כסף לאנשים בקלות מדי, בלי לבדוק ולהבטיח שיוכל לקבל את כספו חזרה.

פיץ: אבל נשארו לו הדירות, לא ?

מיקי: נכון. אבל הנקודה היא, שבנק יודע להסתדר עם דירה פה או דירה שם. אבל כשהרבה אנשים מוותרים על החזרת הכסף, ומשאירים לו את הדירות שלהם – הבנק אינו מסוגל למכור אותם מהר כל-כך ולקבל את כספו חזרה. גרוע מכך... כשיש הרבה דירות ומעט אנשים שיקנו אותם המחירים מתחילים לרדת. עכשיו, נוצר מצב שלא רק שיש המון דירות למכור, ואין כל כך למי.. אם כבר הבנק מצליח למכור – הוא מוכר את הדירה בהפסד גדול.

פיץ: אני חושב שאני מבין כבר לאן זה הולך...לא למקום טוב

מיקי: לגמרי לא טוב. בנקים רבים, וגם חברות כלכליות נוספות כמו חברות ביטוח, שנהנו מאוד מתקופת השפע, כשאנשים רבים לקחו הלוואות, החלו מאבדות כסף. הרבה מאוד כסף. זה התחיל בסוף שנת 2007, התגלגל והתגלגל עד שבסוף שנת 2008 – שני בנקים גדולים וחשובים מאוד הודיעו שההפסדים שלהם אינם מאפשרים להם לעמוד בהתחייבות שלהם כלפי הלקוחות והספקים. חברות פיננסיות נוספות, מהגדולות והחשובות בעולם הודיעו שבמידה ולא יקבלו עזרה מהממשלה בארצות הברית, ייפלו גם הן ולא יוכלו להמשיך ולתפקד.

פיץ: אבל זה היה בארצות הברית, למה זה משפיע עלינו ?

מיקי: שאלה טובה פיץ. הסיבה היא, שהיום בעידן של כל המחשבים והטכנולוגיה המתקדמת – המון חברות שונות, אנשים ואפילו ארצות, משקיעות בעסקים שנמצאים בארצות אחרות. זה קל ופשוט וכל אחד יכול לעשות זאת.בישראל יש המון אנשים שמשקיעים בחברות וארגונים אמריקאים, וכך גם חברות, בנקים, ואפילו המדינה. ברגע שמתחיל משבר בשוק אחד, בוודאי בשוק האמריקאי שהוא מהגדולים וחשובים ביותר, הוא משפיע גם על כל המדינות שקשורות. כך קרה, שהמשבר בארצות הברית, גלש (שוב) במהירות לכל הארצות שקשורות אליה, גם כמובן ישראל.

פיץ: וואוו... ומה קורה עכשיו ?

מיקי: טוב.. ראשית הממשל בארצות הברית וגם בארצות אחרות, הסכים לעזור לחברות הגדולות והזרים הרבה מאוד כסף לסיוע. בארצות הברית, הממשלה התחייבה לשלם עד 700 מיליארד דולר. זה הרבה מאוד כסף ! וחוץ מזה הנגיד הוריד שוב את הריבית למינימום והיא שוב מאוד נמוכה. בנתיים, נראה שהמצב מתייצב, אבל ייקחו עוד כמה חודשים לדעת אם אכן יצאנו מהמשבר והמיתון.

פיץ: ריבית ? עוד פעם הורדת ריבית ? זה לא מה שהתחיל את כל הבאלגן ?

זוכרים מה היה לנו, הנה סיכום של 'גלגל המיתון הנוכחי'

ואתם ילדים.. מה, לדעתכם, אפשר לעשות כדי למנוע שהסיפור יחזור על עצמו שוב, בדיוק באותו אופן ?